שנת שבתון, מעצם הגדרתה, מתקיימת בשנה השביעית לעבודה. כל שנה שביעית.לאורך כל שנות העבודה. אך לא תמיד זה כך. בדרך כלל זה לא כך.
בעצם ה-מושג/ביטוי "אני לוקח/ת שנת שבתון" יש פעולה אקטיבית ומאחוריה בחירה. מתי? ואם? חצי שבתון? עכשיו? עוד שנה? מתאים לי? כדאי לי?
מאד מעניין להתבונן היכן  ובאיזה נושאים אנשים מתנדבים לבחור ולהחליט והיכן הם נגררים… אין ספק שנכון היה לצאת לשנת שבתון בצורה קבועה ומסודרת.
לשנת שבתון יש מטרה.
RESET  למוח.
אוורור מהסביבה.
התבוננות מרחוק על דברים.
קליטת חומרים חדשים.
שינוי סטנדרטים.
צמיחה אישית.
התגמשות בסדר יום.
אובדן עומס ומשמעת.
ועוד…כיד הדמיון.

כמו כן אין ספק שמורים המתכננים לקחת שנת שבתון מתחילים לפנטז על ה"כיף" שיעשו בשנת השבתון. אם אכן היה כיף או לא השאלה לא מהימנה מחקרית, כי לאנשים יש נטייה להלל ולשבח את החלטותיהם ועשייתם כשהם נשאלים.

שתי מילים אחראיות על מצב זה:
לפעמים שנת השבתון הופכת מפורקן והנאה לתסכול ואכזבה .
1. ניצול
2. ניסיון
ניצול– לא נכון "לנצל" את  שנת השבתון כדי  לעסוק בפתוח תחביב. (יוגה, ציור, בישול, )
משפטים מושמעים כמו למשל:"… אני לא יכולה בחיים הרגילים או בסדר היום הרגיל שלי כשאני עובדת…"-הם תירוצים בלבד..
 נהפוך הוא. כל דבר שאני עושה נכון-צריך שיהפוך לחלק משגרת הכף של כל יום. גם בזמן העבודה.
ניסיון-"…אהה ..זה הזמן אולי ללמד מקצוע אחר ואם יתאים לי אעבור…"  " זה הזמן להשתלב בעבודה אחרת ואם לא תתאים לי  ..בלאו הכי מערכת העבודה הקבועה שלי מחכה לי…"
חשבות אילו ושכמותן  כמובן שלא מייצרות שינוי מקצועי רציני, וכמובן שאחראיות על חוסר מנוחה בשנה זו, ועל המילה תסכול. חלומות-פנטזיות-מציאות על הפנים. אדם שחושב שהגיע הזמן לשנות/ להתקדם/לפרוש מעשייתו כדאי שיכניס שיקולים  שהם מעבר לניצול שנה או תגמול אחר שקיבל על מנת לחזור בכוחות מחודשים. 

ואם נגענו בצמד המילים האלו: "כוחות מחודשים", מה באמת שומר על כוחו ורעננותו של אדם  עובד, עמוס, ומשמש בתפקידים שונים בתחומי חייו? מה באמת נכון לעשות בשנת שבתון?
אנשים שונים צריכים דברים שונים על מנת להתרענן. חשוב מאד לזכור זאת.
סוג אחד– חייבים חומר חדש. ידע חדש. רעיון חדש. פילוסופיה של העצמה אישית. מקום של שכל חדש.
סוג שני– חייבים לבנות סדר חדש. קבוע אך מגוון. יום אחד כזה. יום שני כזה. מינונים  ומיון.יעלות במשאבים. ארגון מחדש של חייהם.
סוג שלישי– מבחינתם זו שנה של ידידות, חברות, הרמוניה. משפחה, בילויים. העמקת הביחד של ועם אנשים חדשים וישנים בחייהם.
סוג רביעי– סוף כל סוף שנה של מנוחה. כלום. מה שיבוא. כמה שפחות, כמה שיותר קל, כמה שפחות תובענות. כמה שפחות דרישות, כמה שפחות לחצים. לקום בבקר ונראה מה יהיה… בלי מחויבות. ניצול מקסימאלי של פחות מטלות.

אז… מי את/ה?